ROOTING IN MAJDAL SHAMS
»אבוי לה לאומה שאת בגדיה לא בניה יארגו, ולחמה לא מקציר יבולה הוא, ואת מימיה לא ידיה שאבו«
ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן
היופי בין לקשר בין עבר, הווה ועתיד,
המשמעות בלחבר את כדור הארץ לאדם,
הרגש בלחבר בין ילדים וקשישים,
התעוזה בלקשר בין הישן לחדש,
בשביל ליצור יצירת אומנות מטבע ומבנה.
מג'דל שמס הוא כפר דרוזי הבנוי במרגלות הר החרמון ברמת הגולן. המסורות המהותיות של ענף החקלאות בלב
העדה הדרוזית בכלל והמבנה החברתי שלה בפרט, צמחו מתוך תחושת שייכות אשר מתחברת הן לקהילה והן לאדמה. האוטונומיה של החברה מילאה תפקיד מרכזי ומשמעותי בהבטחת הישרדות העם הדרוזי לאורך מאות שנים של מלחמה והפגיעות האסטרטגית של הכפר במיקום מנותק. זה הגיע לשיאו עם הכיבוש הנוכחי של ישראל מאז שנת ,1967 והגבלות שלאחר מכן על איכות החיים הדרוזי, כולל אובדן שטחים פתוחים, קרבה למטעים בחצר האחורית וצמיחה עירונית גדולה.
הפתרון שחשבנו עליו היה לפתח אסטרטגיית התחדשות לקידום הכלכלה המקומית והתיירות הקיימת מהמסלול הראשי שחוצה את מג'דל שמס וחיבורו לאתר החרמון. תחום התיירות תרם לשינוי גדול בתרבות למסגרת צעירה ותוססת של עבודה/אורח חיים, וכעת עולות שאלות כגון: כיצד אנו מגדירים מחדש את המאפיינים של מג'דל שמס הדומה לכפר או שבכלל לעיר?
מטרת המפתח להרחבת התכנית החדשה של מג'דל שמס הייתה להגדיר ״מסגרת קהילתית״ שיכולה להחיות
את איכויות המוצא ההיסטורי של מג'דל שמס, כמו כן את השטח הגיאוגרפי שלה, המטעים החקלאיים ומקורות המים.
נקודת המפנה הייתה בעיצוב של מקומות מגורים/עבודה חדשה, אשר עלולה להוות השפעה ייחודית לחיבור משפחות, קהילות ואירוח תיירותי רחב יותר. תוכנית המתאר מורכבת מ 50 בניינים מקושרים ברצועות שטח ירוק, המקדמים חיים בשותפות, מרחבים משותפים המתפקדים כפרדסים, צמחייה מקומית, ובכך למעשה, משפרים את הקשרים בין כל
הדורות: בין חקלאים בוגרים לילדים קטנים, משפחות מקומיות, סטודנטים. ותיירים.